יום שבת, 1 בינואר 2011

הפרסומת שעושה לי כאב ראש

לא חשבתי שהמאבק הפמניסטי הגיע אל המנוחה ואל הנחלה. אין לי ספק שהפער בתפיסת הנשיות והגבריות והראוי לכל אחד מהצדדים קיים ושריר בימינו. על אחת כמה וכמה בארץ. גם ידוע לי שעולם הפרסום מבטא ביתר קיצוניות את התפיסות השמרניות ביותר לגבי מקומה של האישה בעולם - כאובייקט מיני או כאם מגדלת ילדים, מבשלת ומנקה. למרות כל אלו ההפרדה הקיצונית של תפקידי כל מגדר בגל הפרסום האחרון לכדורים נגד כאבים הכה בי בהפתעה ונראה לי מוקצן כמעט עד כדי פרודיה.

לכאורה קריאטיב תמים - ארבעה אנשים, שני גברים צעירים ונאים ושתי נשים צעירות ונאות בלבוש מכובד חשים בראשם ונזקקים למזור על מנת להמשיך בשגרת יומם. לאחד אלו הטלפונים שלא מפסיקים לצלצל מהבוקר, לשני זו תקופת המבחנים... לשתי הנשים אלו הילדים. זהו. לאחת הילדים הנודניקים הבלתי נסבלים האלה מבקשים לדעת מתי תגמר הנסיעה שרק החלה* ולשנייה אלו המפלצות האגוצנטריות האיומות שלה רוצות לשחק בגן השעשועים, או משהו כזה. כך. אם אתה גבר, העבודה והלימודים בוודאי מכבידים עליך, אם את אישה, אלו הילדים והמעמסה הבלתי אפשרית שהם מוסיפים לחייך, כנראה בדרך לקניות או בזמן הספונג'ה.

כל הכבוד לפרסומאים שהצליחו לראות בשתי תמונות של נשים צעירות במראה "עסקי" רק אמהות, שאין להן קיום אחר, שלא יכולה להיות ישיבת הנהלה גורלית שתעיב על יומן או סתם פקקים באיילון שמעירים מיגרנה סמויה. כל הכבוד לגברים הרווקים שהורות נראית להם כמו שהדבר האיום ביותר שיכול לקרות לאשה (לגבר זה פשוט לא קורה, הטלפונים לא מפסיקים לצלצל לו מהבוקר, שהיא תחטוף מהם כאב ראש).
ובעיקר תודה על השיתוף, כל בוקר, במיזוגניה ושנאת האדם הכללית שלכם, שמובלעת כל כך עמוק בתוככם עד שבטח אפילו לא הרגשתם באחורי הראש שמשהו מוזר בסדרת הפרסומות הזו.

_____
* וכמובן שהיא לא במושב הנהג.

תגובה 1: