יום שישי, 10 בספטמבר 2010

אשת חיל - ליהיא לפיד

הנחמה היחידה שהייתה לי עם דפדוף הדף האחרון (או כמה לפניו, אני חושבת שהתייאשתי לפני שהוא באמת נגמר) היא שלא קניתי את הספר. טוב שעוד לא עברנו לחלוטין לקבצים ולמסכים, כך שיכולתי לשאול אותו.

הספר "אשת חיל" מאת ליהיא לפיד הוא פשוט רצף מריר ודל לשונית של השתפכות מאוד אישית שמשום מה המחברת מניחה שהיא אוניברסלית לכל הנשים והאמהות באשר הן. מציק לי שהיא מעזה לדבר בשמי בשפתה השטחית והענייה. אני אמנם עדיין לא אם, אבל בהחלט מקווה שחווית האמהות שלי לא תדמה בדבר לתיאור הקורבני והאפרורי שנמרח בחוסר כשרון על פני עמודי הספר. קראתי בלוגים כתובים טוב יותר, ש
העבירו חוויה עמוקה יותר של אמהות על כל גווניה - על הקשיים ועל התגמולים. 


תחושות כמו אלו המבוטאות בספר מאששות את דעתי המוקדמת שלא כל אחד חייב להביא ילדים. זו אמורה להיות בחירה, שאנשים (ובעיקר נשים) נכנסים אליה מתוך מודעות למחיר שלה ועם רצון. חבל שבחברה בה אנו חיים היום זה לא כל כך מקובל.


קצת כואב לי שהיא מתפרנסת מכתיבה על חשבון אנשים ונשים מוכשרים באמת שיש להם קול ודברי טעם לומר ואין להם בן זוג מפורסם או קשרים בהוצאה לאור או נכונות לחשוף את הילדים שלהם על פגמיהם ונכויותיהם לציבור הרחב רק בשביל קצת צומי - ומילא אם הספר באמת היה עוסק בהורות לילדה האוטיסטית, אלא שהנכות של הילדה כמעט ולא משפיעה או אפילו מוזכרת בספר, היא הסתפקה בשימושבילדה ככלי קידום מכירות.
 

בעקבות תגובה שקראתי על הספר חיפשתי את הביקורת של אריק גלסנר ונותר לי גם רק להסכים עימו.


אני מקווה שאמשיך להרגיש שהספר הוא רק קיטור רדוד ודל לשונית נטול תובנה גם אחרי שאני אתחתן בעצמי (בעוד כמה חודשים) ואלד בעצמי (בבוא היום). 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה